משפטי תנאי (Conditionals)

משפט תנאי מחבר בין תנאי, condition, לבין תוצאה, result. החלק שמתחיל ב־if אומר באיזה מצב התוצאה תחול. if פירושו אם או אילו לפי ההקשר. לפני שבוחרים צורת פועל, מפרידים בין שני הרעיונות ובודקים מה תלוי במה.

Zero Conditional מתאר קשר כללי או תוצאה רגילה שחוזרת כאשר התנאי מתקיים. אין מדובר רק בתוכנית למקרה יחיד מחר. אפשר לתאר כך כלל, כמו קרח שנמס כשמחממים אותו, או הרגל אישי קבוע. קודם מזהים שהדובר מתכוון לקשר כללי.

בתבנית הבסיסית של Zero Conditional כותבים Present Simple גם בתנאי וגם בתוצאה. זה מתאים לקשר כללי שחוזר, ולא מחייב will. עדיין שומרים על התאמת הפועל לנושא: למשל it melts עם s. בודקים את שני חלקי המשפט, ולא רק את הפועל שאחרי if.

First Conditional מתאר תנאי שהדובר מציג כאפשרות ממשית לעתיד ואת התוצאה הצפויה אם יתממש. אין בכך הבטחה שהתנאי אכן יקרה. למשל, אם יהיה לי זמן מחר, אעזור: העזרה תלויה בזמן הפנוי. זאת משמעות שונה מכלל שחוזר תמיד.

בתבנית הבסיסית של First Conditional התוצאה נבנית עם will ופועל בסיס. will אינו מקבל שינוי לפי הנושא, וגם הפועל שאחריו אינו מקבל s. בשלב הזה מתמקדים בחלק התוצאה בלבד; החלק עם if כבר נתון כדי להפריד בין שתי המיומנויות.

בחלק התנאי של First Conditional הבסיסי משתמשים בהווה פשוט, גם כשהמשמעות עתידית. לכן If it rains ולא If it will rain בדגם הנלמד. בתוצאה נשאר will ופועל בסיס. קיימים שימושים מתקדמים אחרים, אך כאן מתרגלים את החלוקה הברורה הזאת.

כאשר פותחים משפט בחלק שמתחיל ב־if, נהוג להציב פסיק בסוף חלק התנאי. הפסיק עוזר לראות היכן מסתיים התנאי ומתחילה התוצאה. אין מציבים אותו אחרי המילה if לבדה, אלא לאחר כל המידע ששייך לתנאי באותו משפט.

אפשר להחליף את סדר שני החלקים בלי לשנות את הקשר בין התנאי לתוצאה. אם התוצאה מופיעה קודם וחלק if בא בסוף, בדרך כלל אין צורך בפסיק. לא מחליפים גם את זמני הפעלים בגלל שינוי הסדר: כל חלק שומר על תפקידו.

Second Conditional מתאר מצב היפותטי בהווה או בעתיד. הדובר מדמיין מציאות אחרת או אפשרות רחוקה מבחינתו. צורת העבר שנראה בתנאי אינה בהכרח מדברת על אתמול; היא יכולה לסמן ריחוק מהמציאות. לכן קודם מפרשים את הכוונה, ולא מזהים זמן רק לפי צורת פועל.

בתבנית הבסיסית של Second Conditional חלק if משתמש בצורת עבר פשוט. למשל have נעשה had. משתמשים בצורה הזאת כדי לבנות את התנאי המדומיין, לא כדי לקבוע שהאירוע התרחש אתמול. כאן התוצאה כבר נתונה כדי להתמקד בבחירת צורת התנאי.

בתוצאה של Second Conditional משתמשים ב־would ואחריו פועל בסיס. would מבטא כאן מה היה קורה במצב המדומיין. אין s אחרי would ואין צורך בצורת עבר נוספת. מבחינים בין הפועל בחלק if, שנמצא בעבר, לבין הפועל אחרי would, שחוזר לבסיס.

בביטוי העצה If I were you משתמשים ב־were גם עם I. המשמעות היא אילו הייתי במקומך: מדמיינים את עצמנו במצבו של האחר. בתוצאה ממשיכים עם would ופועל בסיס. זהו ביטוי שימושי שאינו מתאר החלפת זהות שהתרחשה בעבר.

unless פירושו אלא אם כן, ובדוגמאות הבסיסיות אפשר להבין אותו כ־if not. הוא מציג תנאי שמונע את התוצאה הצפויה. למשל לא נצא אם ירד גשם: We will go unless it rains. בדגם העתידי הבסיסי משתמשים אחריו בהווה פשוט, כמו בתנאי עם if.

אותו נושא יכול לקבל שלושה מבנים לפי הכוונה: כלל שחוזר, אפשרות ממשית בעתיד או מצב מדומיין. לכן אין לבחור זמן של פועל אחד בלי לבדוק את החלק האחר. אחרי הבחירה קוראים את כל המשפט ומסבירים בעברית מה תלוי במה ואיך הדובר מציג את האפשרות.