משפטי זיקה (Relative Clauses)

משפט זיקה מוסיף מידע על שם עצם. הוא עוזר להסביר על מי או על מה מדברים, בלי לחזור על אותו שם עצם במשפט חדש. שמים אותו קרוב לשם העצם שהוא מתאר.

who מתייחס לאנשים; which לדברים או לבעלי חיים. במשפט זיקה מגדיר אפשר לעיתים להשתמש ב־that במקום who או which. where מתאר מקום שבו מתרחשת פעולה.

whose מבטא קשר של שייכות. אחריו מופיע בדרך כלל שם עצם ששייך לאדם או לדבר שעליו מדברים. הוא שונה מ־who’s, שהוא קיצור של who is או who has.

כשמשפט הזיקה נחוץ כדי לזהות את האדם או הדבר, בדרך כלל לא מקיפים אותו בפסיקים. כשזהו מידע נוסף על דבר שכבר מזוהה, משתמשים בפסיקים. במשפט זיקה לא־מגדיר עם פסיקים לא משתמשים ב־that.

משפט זיקה מוסיף מידע על שם עצם ומונע חזרה מיותרת. במקום שני משפטים על אותה תלמידה, אפשר לשלב את המידע במשפט אחד.

חשוב לזהות בדיוק את האדם, הדבר או המקום שעליו מוסיפים מידע, ולמקם את משפט הזיקה מיד אחריו ככל האפשר. כך הקורא לא יצטרך לנחש למה הכוונה.

המשפט הנוסף צריך להשתלב במבנה המשפט הראשי ולא להחליף אותו.

who מתייחס לאנשים, which לדברים, whose לשייכות ו־where למקום כשמשמעותו ״שבו״. that יכול להחליף who או which במשפטי זיקה מגדירים רבים. לא כל אזכור של מקום דורש where: אם המקום עצמו הוא מושא הפועל, which או that עשויים להתאים.

בדקו איזה חלק חסר אחרי מילת הזיקה, ולא רק מהו שם העצם שלפניה.

אם המידע נחוץ כדי לזהות על מי מדברים, בדרך כלל אין פסיקים. אם הוא רק תוספת על אדם שכבר מזוהה, מקיפים בפסיקים; במבנה כזה לא משתמשים ב־that.

כש־who כבר משמש כנושא של הפועל, לא מוסיפים אחריו he או she לאותו תפקיד. השמטת מילת זיקה אפשרית בחלק ממשפטי הזיקה המגדירים כשהיא מושא, אבל לא כשהיא הנושא.